הפרעות הורמונאליות אצל האישה:

כ-35%-20% מתוך כלל בעיות הפוריות באישה, הן בעיות על רקע הורמונאלי, הבאות לידי ביטוי בהפרעה בפעילותו של הורמון אחד או שורה של הורמונים. ההורמונים העלולים להשפיע על הביוץ הינם: FSH, LH, טסטוסטרון, DHEAS, פרולקטין, הורמוני בלוטת התריס וגם הפרעות אחרות בבלוטת יותרת הכליה (האדרנל), עלולות לשבש את התפקוד השחלתי.

1. בעיות ביוץ
   בעיות ביוץ עשויות לבוא לידי ביטוי בחוסר יכולתו של הזקיק בשחלה להתבקע, בהיות הזקיק ריק או בלכידתה של הביצית כך שאינה יכולה להשתחרר מתוך הזקיק.
   בעיות אילו יכולות לנבוע עקב חוסר איזון הורמונאלי כללי, תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS), מחלת האנדומטריוזיס,
   גיל מבוגר של האישה או כתוצאה מאורח חיים שאינו מאוזן: פעילות גופנית מופרזת, הפרעות אכילה ומצבי מתח מתמשכים.

2. הפרעות במחזור החודשי: מחזור לא-סדיר, העדר מחזור (אמנוריאה)
   הופעת וסת סדירה בטווח של 21-35 ימים בין אחת לשנייה - מורה באופן סביר, אם כי לא ודאי על קיומו של ביוץ.
   הופעת וסת בטווחים שבין 35-90 ימים, תופעה הידועה בשם "מיעוט ווסתות" (אוליגומנוריאה) - אינה מלווה בד"כ בביוץ.
   חשוב לדעת כי, עצם הופעת הוסת, אין בה הכרח שהמערכות הדרושות להריון אכן מתפקדות כראוי.
   אי-הופעת וסת במשך 3-6 חודשים לפחות (אמנוריאה) / העדר וסת , יכולה לנבוע מסיבות שונות: הורמונאליות, שחלתיות, רחמיות, פעילות גופנית מופרזת, אנורקסיה נרבוזה, מצבי מתח קיצוניים. מצב של העדר וסת – מחייב בירור רפואי לעומק.

3. תסמונת השחלות הפוליציסטיות
   תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא הגורם השכיח ביותר להפרעות בביוץ. בתסמונת זו השחלות מייצרות כמויות גדולות של הורמונים גבריים (אנדרוגנים) ובייחוד טסטוסטרון, במצב זה רמות ה-LH גבוהות ורמות ה-FSH נמוכות, כך שהזקיקים אינם יכולים לייצר ביצית בשלה. במקום זאת הם מתמלאים בנוזלים ויוצרים ציסטות. בכל פעם שביצית "נלכדת" בזקיק עקב חוסר הגעה לבשלות ואי-יכולתה לפקוע ממנו החוצה – נוצרת ציסטה נוספת וכך באופן כזה השחלה מתנפחת ויוצאת מאיזון תפקודי.
   בשל רמות גבוהות של אנדרוגנים, יכולה לייצר תסמונת השחלות הפוליציסטיות תופעות לוואי כמו: שיעור יתר בפנים ובאזור החזה, אקנה, נטייה להשמנה, רמות כולסטרול גבוהות, תנגודת לאינסולין ונטייה לסוכרת וכמובן מיעוט ווסתות.

4. איכות ביציות ירודה
   איכות ביציות ירודה יכולה לנבוע מבעיות הורמונאליות או עקב גיל מתקדם. לגילה של האישה או ליתר דיוק לגיל ביציותיה יש תפקיד חשוב בפוריותה.
   בגיל 25 הסיכויים להרות במהלך ששת החודשים הראשונים לניסיונותיה סובבים סביב ה-75% ובגיל 40 סיכוייה להרות עומדים על 22% בלבד. ירידה זו בפוריות נובעת ככל הנראה מעלייה בשכיחות של נזקים כרומוזומאליים בביציות, העולה ככל שעולה גילן של הביציות.

5. רזרבה שחלתית ירודה או מנפאוזה (גיל המעבר) מוקדמת
   רזרבה שחלתית ירודה משקפת מצב של כמות ביציות נמוכה שיכולה להתבטא בערכי FSH גבוהים המעידים על כניסה לגיל המעבר וירידה בתדירות הביוצים.
   ישנן נשים שאצלן מסיבות שונות, יכולה להופיע מנפאוזה מוקדמת, אפילו כבר בגיל 35! וכתוצאה מכך סיכוייהן להתעבר יורדים בצורה משמעותית. ישנן גם נשים צעירות שמאופיינות ברזרבה שחלתית מופחתת, אשר גופן מתקשה לייצר כמות מספקת של ביציות גם כאשר עוברות טיפולים הורמונאליים שאמורים להגביר את ייצור הביציות.

6. רירית רחם דקה
   ההפריה מתרחשת בחצוצרה, שם שוהה העובר הצעיר מספר ימים, תוך שהוא עובר חלוקות עוקבות של התאים המרכיבים אותו. לאחר כ-6 ימים מיום ההפריה מגיע העובר לחלל הרחם שם הוא מוכן להשתרש ברירית הרחם כדי ליצור את ההריון.
   תהליך ההשתרשות הוא סבוך ומורכב ומעורבים בו תהליכים ביוכימיים הקשורים בדו-שיח בין העובר הצעיר לרקמת רירית הרחם. רירית הרחם עוברת שינויים בעובייה, במהלך מחזור הוסת ובהשפעת ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון היא הולכת ומתעבה ומגיעה לעובייה המירבי לקראת הביוץ.
   עובי רירית הרחם משתנה מאישה לאישה. מקובל לראות בעובי של 6 מ"מ גבול תחתון של הנורמה, אולם הושגו גם הריונות בנוכחות רירית דקה יותר.
   רירית רחם דקה יכולה אם כן לנבוע עקב חוסר איזון הורמונאלי וכן יכולה להיות קשורה בבעיות מכניות אחרות בחלל הרחם, עליהן יפורט בהמשך. בכל אופן, עובי רירית שאינו תקין בהחלט יכול להעיד על סיכויים נמוכים יותר להשתרשות העובר והתפתחותו ברחם.

7. כשל של השחלה
   חלק ממקרי אי-פוריות עשויים לנבוע מאיבוד מוקדם של תפקוד השחלות, הגורם לשינויים הורמונאליים קלים ביותר שאינם מתגלים על פי רוב בבדיקות מעבדה.
   נשים מסוימות יסבלו מכשל של השחלה בשל בעיות בבלוטת יותרת הכליה (האדרנל) או בבלוטת התריס, גם טיפולים כימותרפיים נגד סרטן עלולים לפגוע ולהרוס את הזקיקים ולגרום לכשל של השחלה. לעתים הסיבה לכשל שחלתי אינה ידועה. ישנם מקרים בהם הכשל השחלתי יכול להיות זמני בלבד.

8. עליה ברמות פרולקטין
   הפרולקטין הוא ההורמון המעורר ייצור חלב. רמות גבוהות של פרולקטין אצל נשים שאינן הרות או מניקות יכולות לפגוע בתהליך הביוץ.
   גידול, תרופות וגלולות למניעת הריון, עלולות להעלות את רמות הפרולקטין.

הפרעות מכניות אצל האישה:

הפרעות מכניות מתייחסות לכלל ההפרעות שיכולות להופיע במסלול דרכם של הביצית והזרע להתמזג זה עם זו, כלומר:
הפרעה במעבר של ביציות מהשחלה לרחם ו/או במעבר של הזרע מהנרתיק, דרך צוואר הרחם והרחם לחצוצרה.
הפרעות מכניות יכולות להתרחש באחד מהתהליכים הבאים:

• חריגת הביצית מהזקיק או קושי בקליטת הביצית בחצוצרה.
• בעיה במעבר הביצית בחצוצרה עד לרחם.
• בעיה בהשתרשות הביצית ברירית הרחם שיכולה לנבוע בין היתר עקב: רירית דקה מדי, הידבקויות בחלל הרחם, מיומות או מומים מולדים של הרחם. כל אילו עלולים לגרום גם למצב של הפלות חוזרות.
• בעיה במעבר הזרע לכיוון הרחם והחצוצרות, עקב הפרעות מכניות בצוואר הרחם.

1. הידבקויות סביב השחלות
   הידבקויות סביב השחלות מונעות שחרור של הביצית מהשחלה או מעבר הביצית מהשחלה לחצוצרה.
   הדבקויות אלו עשויות להיות דקות ושקופות כמו קרום דק, או עבות וגסות. לעתים מעוותות ההידבקויות את מבנה האיברים באגן וגורמות להרחקת קצה החצוצרה מהשחלה ובכך מונעות מעבר הביצית מהשחלה לחצוצרה.
   ככל שההידבקויות מעטות ודקות יותר, הן קלות יותר לטיפול. בחלק מהמקרים בהם ההידבקויות מועטות ודקות, מצליחה הביצית להגיע לחצוצרה ללא התערבות טיפולית.
   במקרים נדירים, יכולות להופיע הדבקויות קשות ביותר,המכסות את כל האגן עד כי אינן מאפשרות להפריד או להבדיל בין אברי האגן השונים בינהם חצוצרות, שחלות ורחם.

2. חסימה חלקית או מלאה של החצוצרות
   חסימה של החצוצרות נובעת מהידבקויות החוסמות את תעלת החצוצרה בנקודה מסויימת, בקטע מסויים או לכל אורך
   החצוצרה. מקרים בהם החצוצרה חסומה לכל אורכה אינם ניתנים לטיפול, לעומתם מקרים בהם החסימה היא בקטע קצר
   באחד מקצוות החצוצרה, ניתנים לתיקון ניתוחי.
   חסימה מלאה בחצוצרה מונעת מעבר של הביצית והזרע, מפגש זרע – ביצית וכמובן הריון.
   אם החצוצרה חסומה חלקית , עשוייה ההפריה להתרחש, אך העובר עלול שלא להשלים את נדידתו, כך שמשתרש בה
   במקום ברחם, מצב המכונה "הריון חוץ-רחמי".

3. מחלות דלקתיות של האגן
   מחלות דלקתיות של האגן כוללות את מגוון הזיהומים העלולים להשפיע על הרחם, על החצוצרות ועל השחלות, על
   התוספתן, על חלקים מן המעי הממוקמים באזור האגן או במקרים קיצוניים על כל האגן כולו.
   מחלות דלקתיות של האגן עלולות להתרחש עקב הפלה לא סטרילית או התבקעות של התוספתן, אבל מרבית הדלקות
   נגרמות בשל מחלות המועברות במגע מיני.
   זיהום בחצוצרות הגורם לדלקת בחצוצרות, נחשב לגורם השכיח ביותר לאי-פריון, עקב מחלות דלקתיות באגן.
   קלמידיה, היא האורגניזם השכיח בכ-75% ממקרי דלקת החצוצרות וגונוריאה הוא החיידק האחראי למרבית המקרים
   הנותרים.
   התקפים חמורים או התקפים חוזרים ונשנים של מחלה דלקתית באגן, עלולים בסופו של דבר להסתיים בצלקות, בהיווצרות מוגלה ובנזק לחצוצרות שסופו אי-פוריות. בערך כ-20% מן הנשים אשר פיתחו מחלה דלקתית באגן הפכו ללא-פוריות.

4. הפרעות בחלל ורירית הרחם
   ממצאים שונים בחלל הרחם עלולים למנוע מצב של השרשה של העובר או לפגוע בהתפתחותו התקינה.
   ממצאים אילו יכולים להיות:

• צמיחה של פוליפים או שרירנים מדופן הרחם או הרירית אל תוך חלל הרחם, על פי רוב, על רקע של תורשה או רמות גבוהות של אסטרוגן עלולה צמיחה זו לעוות את חלל הרחם ובכך לחסום את מוצא החצוצרות לרחם או לשבש את תפקוד ושלימות רירית הרחם ולהפריע להשתרשות העובר.
  ממצאים אילו ניתנים לאבחון על ידי בדיקת צילום רחם, היסטרוסקופיה או אולטרסאונד.
  הופעת שרירנים ברחם, עולה עם גיל האישה וזו הסיבה לעלייה בשכיחותם בימינו, היות ונשים נוטות לדחות את גיל הכניסה להריון לגיל מבוגר יותר.
  הוצאת השרירנים בניתוח, טרם הנסיונות להרות, יכולה בהחלט להעלות את הסיכוי להריון.

• הידבקויות תוך-רחמיות שמהוות למעשה רקמה דלקתית המחברת את דופנות חלל הרחם. רקמה זו מקטינה את השטח הפעיל של רירית הרחם מצד אחד ומונעת את התרחבותו וגדילתו של הרחם בזמן הריון מצד שני.
  הידבקויות תוך-רחמיות יכולות לנבוע כתוצאה מאירוע דלקתי או גרידה קשה אחרי הפלה או לידה, או כתוצאה מכל התערבות ניתוחית אחרת בחלל הרחם.
  תופעה זו של הידבקויות עלולה למנוע השרשה של העובר או להפריע להתפתחותו לאחר ההשרשה, או במילים אחרות לגרום להפלה.
  מצב זה מאובחן בדר"כ על ידי בדיקת צילום רחם או היסטרוסקופיה והטיפול בבעיה זו הוא באמצעות היסטרוסקופיה ניתוחית שבה מפרידים את ההידבקויות ברחם ומשאירים ברחם בלון או התקן תוך-רחמי שימנע היווצרות חוזרת
  של ההידבקויות וכן טיפול הורמונאלי שיעודד צמיחה מחודשת ומהירה של רירית הרחם.

5. מחלת רירית הרחם – אנדומטריוזיס
   האנדומטריום הינו רירית המרפדת את חלל הרחם. הוא צומח בכל חודש בעקבות גירוי הורמונאלי של אסטרוגן ופרוגסטרון ומתקלף בסוף החודש עם הופעת הוסת.
   אנדומטריוזיס היא מחלה שבה רירית הרחם נמצאת בנוסף גם במקומות שונים מחוץ לחלל הרחם, המקומות השכיחים לכך
   הם החלק התחתון של חלל הבטן – באזור האגן, בשחלות או בחצוצרות, אולם יכולה להמצא גם במקומות שנמצאים בקרבה אנטומית לאברי הרבייה כמו בשלפוחית השתן, המעיים הגסים והרקטום.
   בכל מקום בו מצויה רירית הרחם, היא מגיבה לגירוי ההורמונאלי החודשי בשינויי צמיחה, הפרשה ודימום. מוקדי האנדומטריוזיס המצויים באגן, מדממים בכל חודש בצורה מחזורית, במקביל להופעת הוסת, אך בניגוד לדמם הויסתי, דימום האנדומטריוזיס אינו מופרש החוצה מן הגוף והדם נשאר בחלל הבטן, כמו כן, התאים הנושרים ממוקדי האנדומטריוזיס מתפשטים באגן ובבטן וכך משתרשים במקומות נוספים. באופן זה, בתוך כמה שנים, עלולה מחלת האנדומטריוזיס להתפשט בכל האגן, לפגוע בתפקוד השחלות והחצוצרות ובכך לגרום לאי-פריון.
   תאי רירית הרחם מגיעים לחלל הבטן כתוצאה מזרימת דם וסתי מהרחם דרך החצוצרות לתוך חלל הבטן וכך משתרשים באגן, או שישנה סברה אחרת הגורסת שבמקרים מסויימים, תאים המצויים בחלל הבטן עלולים בתנאים מסויימים לעבור שינוי לתאים דמויי רירית הרחם ולהתפתח בהמשך למוקדי אנדומטריוזיס.
   כנראה שגם גורמים תורשתיים, רגישות האישה ומערכת חיסונית ירודה, יכולים לתרום להתפתחות המחלה.
   שכיחות המחלה עומדת על כ-10%-15% מכלל הנשים ויותר מ-25% מהנשים הסובלות מהמחלה, חוות קשיים בכניסה להריון. מאחר והריון גורם לדיכוי של מוקדי האנדומטריוזיס, לא מפתיע שהמחלה שכיחה יותר בקרב נשים אחרי גיל 30 שטרם הרו ונדירה יותר אצל נשים שהרו וילדו כמה פעמים.
   התסמינים שיכולים להעיד על קיומה של מחלת האנדומטריוזיס הינם: כאב מחזור שמחמיר משנה לשנה, כאב בזמן או אחרי מגע מיני, כאב כרוני בבטן התחתונה, באגן ולעתים בגב תחתון, כאב בעת הטלת שתן, דימום כבד בזמן הוסת, דימומים בין מחזורי הוסת ואי-פוריות (אחרי שנה של נסיונות להרות ללא הצלחה).
   הדרך היחידה לאבחן בוודאות נוכחות של אנדומטריוזיס באגן היא באמצעות לפרוסקופיה הדוגמת דגימה מהמוקדים הנראים.
   סוגי הטיפולים הקיימים לשימור הפריון בקרב הסובלות מאנדומטריוזיס הם: צריבה של המוקדים עם או ללא קרני לייזר וטיפול הורמונאלי מדכא ביוץ. הטיפול התרופתי אינו מרפא את המחלה, כיון שהתופעה חוזרת אחרי הפסקת נטילת התרופות. לתרופות עצמן יש תופעות לוואי כמו: עליה במשקל, התנפחות הבטן, ירידה בחשק המיני ותנודות במצב הרוח.

6. מומים מולדים ברחם
   מומים מולדים ברחם ובמבנהו אינם בהכרח מפריעים להרות ובדר"כ אין צורך לטפל בהם. הצורך בטיפול עולה רק במקרים של הפלות חוזרות או לידות מוקדמות.
   המום המולד השכיח ביותר ברחם הוא הופעה של מחיצה אורכית שלימה או חלקית.
   
   מומים נוספים יכולים להיות:

• חוסר התפתחות של הרחם.

• רחם חד-קרני, כלומר חוסר התפתחות של מחצית אחת של הרחם.

• רחם דו-קרני, רחם ששני חלקיו מחוברים חלקית.

• רחם כפול, המתבטא בחוסר איחוי שלם של שני חלקי הרחם.

• רחם בעל צורת T, עם חלל רחם קטן וצוואר רחם מקוצר או בצורה המזכירה פרפר. נוצר בעקבות חשיפה בשלב העוברי לתרופה בשם DES שהאם נטלה במהלך הריונה.

אבחון המומים ברחם נעשה באמצעות צילום רחם, היסטרוסקופיה, לפרוסקופיה או אולטרסאונד.
הטיפול במומים ברחם הוא ניתוחי בפתיחת בטן ומטרתו לאחות את חללי הרחם לחלל אחד גדול יותר. מאחר וכיום מייחסים למומי הרחם תפקיד מוגבל כגורמים המשפיעים על הפריון ועל הפלות חוזרות, אין מרבים לבצע ניתוחים מן הסוג הזה, היות ואילו כרוכים בהותרת צלקת נרחבת בשריר הרחם ובפגיעה מסויימת בשלימות דופן ורירית הרחם מחד ובהידבקויות סביב החצוצרות מאידך.

7. הפרעות בצוואר הרחם
   ההערכה היא שפחות מ-5% מכלל בעיות הפריון קשורות בהפרעות בצוואר הרחם.
   מעבר תאי הזרע דרך צוואר הרחם הוא חיוני להשגת הריון ולכן הפרעות במסלולו, עלולות לפגוע במפגש בינו לבין הביצית.
   
   הפרעות בצוואר הרחם יכולות להיות:

• היצרות של תעלת צוואר הרחם ופגיעה חמורה ביצירת ריר צוואר הרחם, עקב ניתוחים בצוואר הרחם, צריבה או גרידה בצוואר הרחם. הניתוח השכיח ביותר הגורם לפגיעה בצוואר הרחם הינו כריתת הקונוס של הצוואר המתבצע כאשר מאבחנים מצב טרום-סרטני בצוואר הרחם.
  חשיפה בתקופה העוברית לתרופת ה- DES שהיתה נפוצה בשימוש בשנות השבעים, קשורה קשר מוכח עם היצרות ועם הפרעות אחרות בצוואר הרחם.

• הפרעות בריר צוואר הרחם
  ריר צוואר הרחם הינו צמיג במשך מרבית ימי המחזור החודשי. הריר יוצר פקק רירי בפתח תעלת צוואר הרחם
  וסותם אותה, כך שמגן באופן זה על חלל הרחם והחצוצרות מפני זיהומים.
  במועד הביוץ, הופך הריר, בהשפעת הורמון האסטרוגן, לדליל ומימי, שופע בכמותו ובעל תגובה בסיסית וכך מאפשר ומסייע לתנועת תאי הזרע ולמעברם דרך צוואר הרחם, המתרחב בתקופת הביוץ. בשלב זה של המחזור, ריר צוואר הרחם מהווה בנוסף גם פילטר המסנן ומסיר את תאי הזרע שאינם תקינים.
  הפרעה בהפרשת ריר צוואר הרחם ובאיכותו, עלולה לנבוע גם עקב: השפעה אסטרוגנית לא מספקת וטיפולים הורמונאליים כגון איקקלומין. זיהום ודלקת של צוואר הרחם עלולים להרוס את הבלוטות שמייצרות את ריר הצוואר או לזהמו וכך להפריע לתנועה תקינה של תאי הזרע.
  שטיפות של הנרתיק בסבוני שטיפה אינטימית או שימוש בחומרי סיכה כמו וזלין או שמן פרפין, עלולים לפגוע בחיות תאי הזרע.

8. נוכחות נוגדנים לתאי הזרע
   הנוגדנים הם חלבונים המיוצרים על ידי מערכת החיסון של הגוף. תפקידם להיצמד לחומרים המזוהים על ידם כזרים לגוף ולאותת לתאי מערכת החיסון להתקיפם ולהשמידם. עקב כשל חיסוני, מסיבות שאינן ידועות, עלולה האישה לייצר נוגדנים
   לתאי הזרע של בן זוגה. לעתים מאתרים אצל הגבר נוגדנים לתאי הזרע של עצמו, במקרה זה ניתן להפחית את כמות
   הנוגדנים העצמיים באמצעות שטיפת תאי הזרע והזרעת האישה.

מצבים רפואיים או מחלות שעלולים להגביר סיכון לאי-פוריות

פוריותן של נשים יכולה להיפגע גם כתוצאה ממספר מצבים רפואיים או מחלות כרוניות שאינם קשורים ישירות במערכת הרבייה, לדוגמא:

• היבקעות התוספתן

• סוכרת
• מחלות כליה
• הפרעות בבלוטת התריס
• יתר לחץ-דם
• אנמיה
• דלקות בדרכי השתן הנגרמות על ידי חיידק בשם "Ureaplasma Urealyticum"
• טיפול תרופתי והקרנות כנגד סרטן
• נטילה ממושכת של תרופות מסוג: נוגדות דיכאון, הורמונים, אנטיביוטיקה, משככי כאבים ואפילו תרופות ללא מרשם כמו: אספירין ואיבופרופן, גם נטילה של אקמול עלולה להפחית באופן זמני את רמות האסטרוגן וה- LH וכשמפסיקים עם התרופה, הפוריות חוזרת.
• עודף משקל עלול להפר את האיזון ההורמונאלי ולגרום לבעיות פוריות, הפרעות במחזור, הפלות.
  בנוסף לכך עודף משקל עלול לשבש את יעילותם של טיפולי הפוריות.
• תת משקל ואנורקסיה נרבוזה גורמות לבעיות פוריות והעדר מחזור ובקרב אילו שכן נכנסות להריון ישנו סיכון מוגבר להפלה טבעית. לאישה היורדת ב10%-15% ממשקל גופה התקין, תהיה ירידה בהורמונים חיוניים למערכת הרבייה וישנו סיכוי סביר להפסקת הוסת בעקבות כך.

הגורמים הבלתי מאובחנים לבעיות בפוריות האישה

בקטגוריה זו נכללים הגורמים שאינם נוגעים לבעיות רפואיות-פיזיולוגיות שאובחנו על ידי הרפואה הקונבנציונאלית כמשפיעים או קשורים קשר ישיר בבעיית הפריון.
הגורמים הבלתי מאובחנים משתייכים כולם למעשה לאורח וסגנון חיים ולמצב נפשי ולכן מי שעומדת על טיבם, מהותם ומאבחנת לעומק את מידת השפעתם על כל בעיית פריון לגופה, היא הרפואה הנטורופתית, אשר חלק ניכר מהטיפול שלה מקדישה לשיפור אורח החיים ואיזון ועבודה על מצבים רגשיים.

אורח חיים

1. תזונה – תזונה קלוקלת שאינה מאוזנת ונכונה הוכחה במחקרים רבים כיכולה לגרום למצבים של "תת-פוריות" ולהקטין את הסיכוי להתעברות. רוב האוכלוסייה ניזונה ממזון מעובד ותעשייתי החסר בכמות מספקת של רכיבים תזונתיים חיוניים כמו: ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן חיוניות וחומצות אמינו, עשיר בכמות גבוהה של רעלים כגון: חומרים משמרים, צבעי מאכל, חומרי טעם וריח סינטטיים, מתכות כבדות, מונוסדיום גלוטמאט ועוד, כמו כן צריכה על בסיס יומיומי של קפאין, משקאות
   מוגזים ואלכוהול, ירקות, פירות, דגנים וקטניות המכילים חומרי ריסוס והדברה, בשר ומוצרי חלב המכילים הורמונים ואנטיביוטיקה בכמות לא מבוטלת- מעמיסה מאד על הגוף בכלל ועל הכבד בפרט שאמור לעבוד קשה כדי לסלק את כל הרעלים הללו, כך שבסופו של דבר, בעומס גדול, הגוף יוצא מאיזונו ותפקודיו נפגעים ובינהם עלולה גם הפוריות להפגע.

2. חוסר בפעילות גופנית
   מרבית האוכלוסייה מבלה את רוב שעות יומה בישיבה מאובנת, ללא תזוזה כמעט, דבר הפוגע בסירקולציית וזרימת הדם התקינה בגוף וגורם ל:

• פחות חמצן להגיע ולהזין את תאי הגוף.

• האטה בפעילות סילוק פסולת ורעלים מן הגוף.

• הפחתה בזרימת הדם לאברי האגן >>> פחות פעילות שחלתית, הזנת רחם מוגבלת שעלולה לגרום לקשיים בהשתרשות העובר ובהחזקת ההריון.

3. עודף בפעילות גופנית
   נשים העוסקות בפעילות גופנית עודפת ומוגזמת לאורך זמן, עלולות להפסיק לבייץ ולקבל וסת.

סביבה

• זיהום אוויר

• עבודה במגע עם כימיקלים, חומרים רעילים, תרופות כימותרפיות.
• חשיפה מוגברת לקרינה אולטרא-סגולית של קרני השמש.
• חשיפה מוגברת לקרינה אלקטרומגנטית: עבודה ממושכת מול מחשב, שימוש בטלפון נייד, טלפון אלחוטי ומכשירי חשמל אחרים, שימוש בשמיכה חשמלית.
• חשיפה לקור כמו: הליכה ברגליים יחפות, חולצות בטן וכד' עלולות לקרר את אזור הרבייה ולהפחית מהפוריות.

שטיפות נרתיקיות
שטיפות נרתיקיות על בסיס קבוע משנות את PH הנרתיק ועלולות להגביר את הסיכון להריון מחוץ לרחם ולמחלות זיהומיות שיכולות לפגוע בפוריות.

התנהגות מינית
ריבוי בני זוג, אי-שימוש בקונדום וקיום יחסי מין במהלך הוסת, עלולים להגביר מחלות זיהומיות באברי המין של האישה ולפגוע בפוריותה. בין הזיהומים השכיחים מצויים: עגבת, קלמידיה, זיבה, HPV.
ידוע כי פגיעה בחצוצרות למשל, נגרמת מדלקת באגן שבדר"כ תופיע על רקע של התפרצות מחלת מין. הבעיה הגדולה היא, שגבר ואישה יכולים להידבק במחלה ולהעבירה הלאה מבלי לדעת, היות ולא תמיד מפתחים תסמינים כלשהם.

עישון
נשים המעשנות חפיסה אחת או יותר ביום או נשים אשר התחילו לעשן לפני גיל 18, מצויות בסיכון גבוה יותר לבעיות פוריות.
ממחקרים שנעשו עולה כי עישון פסיבי עקב חשיפה לבן זוג שמעשן, כמעט זהה בהשפעתו על הפריון כעישון האקטיבי.
עוד הצביעו המחקרים על כך שעישון מזיק לשחלות (כמובן בהתאמה לכמות ומשך העישון), יכול להפחית את פעילותה של מערכת הרבייה וכך לגרום לייצור נמוך של ביציות ואף להקדים בכמה שנים את גיל המעבר.
התרכובות הכימיות הנמצאות בסיגריה עלולות לפגוע ביכולת התאים המצויים בביציות לייצר אסטרוגן בכמות מספקת ובעמידות הביציות בפני פגמים גנטיים כרומוזומאליים.
עישון הוכח כגורם מעודד משמעותי התרחשותן של הפלות ספונטניות או של הריון חוץ-רחמי, נשים הרות המעשנות נוטות יותר ללדת תינוקות פגים או במשקל נמוך ותסמונת המוות בעריסה מתרחשת באחוזים ניכרים יותר בבתים בהם מעשנים.
נשים מעשנות נדרשות לכמעט כמות כפולה של טיפולי IVF כדי להרות, מאשר נשים שאינן מעשנות וכמו כן נדרשות לכמויות גבוהות יותר של הורמונים על מנת לגרות את השחלות לייצור ביציות. המעשנות חוות יותר קשיים בהשתרשות העובר ברחם וכמובן חשופות ליותר הפלות בעקבות כך. הסיכונים הללו מתחזקים וגוברים עם העלייה בגיל האישה.
למרות שנזקי עישון ממושך עלולים להיות בלתי הפיכים עבור תהליך ייצור הביציות בשחלות, העובדה המעודדת שנתגלתה היא שחלקם יכולים להצטמצם עקב הפסקת העישון כחודשיים לפחות לפני הנסיונות להרות בטיפולי IVF.

מצב נפשי
מצבי מתח המשפיעים ישירות על המצב הנפשי בהחלט תופסים מקום נכבד בין הגורמים הבלתי מאובחנים לבעיות פריון באישה. ברוב המקרים, עצם התגברותם עקב הקושי להרות ככל שהזמן עובר, היא שעלולה לעכב עוד יותר את הכניסה להריון.
מחקרים שנעשו הוכיחו כי מתח ודיכאון עלולים לפגוע באיכות הזקיקים, לעכב שחרור של ביציות, למנוע השתרשות של הביצית המופרית ואף יכולים להוריד רמות הורמונים חיוניים בזמן הריון. המערכת החיסונית שגם היא מאד מושפעת מהמצב הנפשי, נפגעת ונחלשת בזמן מתח ודיכאון, דבר המשפיע כמובן על סיכויי הכניסה להריון.